רק שנה אחת

לרוב מה שתמצאו במכתבי האהבה שלי אליכם יהיו מחשבות ותובנות על צבע טבעי, על צמחים , על אדמה ועל הקשר האנושי שלנו איתם, דלתות קטנות לעולם נסתר. 

הפעם הייתי רוצה להישאר מסונכרנת עם גלגל הזמנים היהודי שלנו ולספר לכם חלקיק מהסיפור האישי שלי עם חגי תשרי.  

תבונת החיים הנסתרת מאיתנו 

בהיותי ילדה שגדלה בברית המועצות הקומוניסטית התוודעתי לחגי תשרי ולמילים כמו ראש השנה, יום כיפור וסוכות רק שעלינו לארץ. באופן מאוד סימבולי עלינו לישראל ב 6.10.1996 - יום אחרי שמחת תורה של השנה ההיא. תאריך העלייה שלנו נבחר בצורה אקראית ללא מחשבה מיוחדת אבל מסתבר שתמיד רב הנסתר על הגלוי והחיים באמת עמדו להתחיל מבראשית בשבילי. 

 

בהתחלה לא הייתה להם שום משמעות כי לא היו לי כלים וורבלים להבין מה קורה סביב, לא דיברתי עברית וגם שלמדתי את השפה המשמעות של המועדים האלה בשבילי הייתה מאוד שטחית ונלמדה בעיקר דרך התבוננות. הבנתי שיש ארוחה שמתלבשים אליה יפה, הבנתי שהולכים לבית הכנסת, הבנתי שמשפחות מתכנסות ביחד, הבנתי שיש הקשר היסטורי, הבנתי שזה חשוב אבל לא הבנתי למה. 

את המשמעות העמוקה של חגי תשרי למדתי להבין מבפנים החוצה, שאלתי כל כך הרבה שאלות על הזהות היהודית שלי במשך השנים שככל הנראה הערתי בתוך עצמי זרע רדום שהיה שתול בתוך הנשמה שלי מאז ומתמיד. השאלות שלי הפכו את האדמה הפנימית שלי והכניסו בה אוויר, התשובות היו האור וביחד הם יצרו את התנאים המושלמים שבהם הזרע שלי התחיל לנבוט. 

שנה אחת כמסע חיים 

אני מניחה שכולכן תסכימו איתי שהחיים שלנו הם מסע של התמרות, תנועות החיים משנות ומעצבות אותנו והמעשים והכוונות שלנו משנים ומעצבים את העולם. אפשר להסתכל על החיים כרצף אירועים מתמשך, או שאפשר להתייחס אליהם כפעימות בנות שנה שנבנות אחת על גבי השניה ובסדר מופתי של התרחשויות הבונות את סיפור חיינו. 

בשבע השנים האחרונות אימצתי לעצמי מנהג שעושה סדר וקשר בפעימות חיי. מראש השנה ועד יום כיפור אני מקדישה זמן להתבוננות מעמיקה על הפעימה שחלפה כדי לבנות גשר ברור לפעימה שתבוא, מתוך תקווה ואמונה שאני שותפה לגורלי ויש בכוחי להיערך לשלב החיים הבאה שלי עם לב פתוח. 

כוחו של מבט אמיץ 

אני תמיד מתחילה עם השנה שחלפה ומבודדת מתוכה את הקשיים שפגשתי, את הברכות וההצלחות, את השאלות שנותרו ללא מענה, את הרגשות שפגשתי בשנה המסוימת הזו. 

אני מניחה את כל אלה לפניי כמו חלקים של פאזל ומנסה למצוא את החוט שקושר את כולם ביחד ולמה בעצם הייתי מוכרחה לפגוש את כל החלקים האלה בדרך שלי. במרווחים שבין החלקים של חיי אני מחפשת את האומץ לסלוח לעצמי ולאחרים בסיפור שלי, לשחרר טינה, לשחרר כעס ומשתדלת לנקות כל פינה חשוכה בלב שלי (לא פשוט ויש לא מעט). 

 

כאשר העבר פרוש בפניי אני יכולה להתחיל לגעת בעתיד. לרוב נוהגים לקשר את השנה החדשה להצבת מטרות ודרכים חדשות. אני מציעה להציץ למאחורי הקלעים של כל מטרה שכזו, לפתוח את וילון הנפש שלנו ובעדינות ואומץ לנסות להוריד למילים למה הדבר הזה מספיק משמעותי כדי להתקיים בעולם? ואיך העולם ישתנה לטובה אם אכן התפילה שלי תתממש במציאות הזו, קטנה או גדולה ככל שתהיה. 

כי כל אותם הדברים שאני רוצה ליצור, לקבל, להגשים, לשנות בוודאי לא ישפיעו רק עליי אלה תמיד יהיו ממערך אנושי כזה או אחר - ואם כך, ראוי שאני יהיה זו שתקח בעלות על הכוונה של הבקשה שלי. 

מסע התבוננות שכזה יכול להיות לא פשוט בכלל, הוא יבקש מכם לפגוש את הרצונות שלכם ברובד פנימי עם הקשר אוניברסלי, אבל אם יש משהו שהזרע של הנשמה שלי לימד אותי זה תמיד לקשור את הרצונות שלי ואת החלומות שלי לדברים גדולים ממני, לנסות ולמצוא בהם את טובת הכלל ולהיות מסורה מספיק בכוחות המחשבה שלי לתת לזה מילים,  כי רק כך יש להם קרקע באמת פוריה ומקום לפגוש את האור.  

אני רוצה לאחל לכולנו שנה עם אדמה יציבה, טובה ועמוקה, אדמה שמצמיחה טוב בעולם.

שנחגוג את הרוח החדשה שתבוא עלינו לטובה אבל בו זמנית שגם נדע להעמיק את הקיים ולחזק שורשים, שנהיה מלאי אומץ וחמלה לעצמנו ולאחרים. 

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

 

ואם יורשה לי להיות אמא גאה לרגע , כל הציורים בתמונות צוירו עם צבעי המים היפים שלי