שצבעים הופכים לבית
פיגמנט מינרלי - חומר צבעוני מוצק אשר מעניק צבע לחומר אחר מבלי להתמוסס בו.
חוץ מההגדרה היפה והקונקרטית הזו פיגמנט הוא גם החלקיק הקטן ביותר בתוך המסה שממנה הוא מופרד, כל מסה שלא תהיה. פיגמנט אחד קטן ויחיד הוא חסר נוכחות לחלוטין בתוך היקום, אי אפשר לאחוז בו ואי אפשר לגעת בו - הוא קיים ולא קיים.
אבל כאשר הנסיבות הנכונות מאגדות אותו עם עוד אלפי חלקיקים קטנים כמוהו נוצרת נוכחות בעלת משמעות עליונה, צבע נולד.
בתוך עולם הצבע הטבעי יש נוסחה מופלאה המתקיימת תמיד: צבע הוא תוצר של חומר, חומר
הוא תוצר של מקום, תנאי המקום הם אלה שמגדירים את הצבע.
הנוסחה הזו היא לא איזה חוק אוניברסלי אלא הנוסחה האישית שאני גיבשתי שמאפשרת לי להבין את את החיות הבלתי מתפשרת שיש בצבעים טבעיים ולהסביר אותה לאחרים.
שלושת הצבעים היפים האלה שהתחילו את דרכם כאבנים בתוך הנוף האינסופי של מכתש רמון הפכו להיות קוביות צבעי מים המקרינות את החום והעומק של המדבר גם שהן מונחות כמשיכות מכחול על גבי הדף.
צבעים שצמחו מתוך אדמה יקחו את האדמה איתם לכל מקום.
אדמה היא סיפור, והסיפור הזה נועד לאדם שמצייר עם הצבעים, בעדינות יתרה הם מבקשים את החושים שלנו ולא רק את העין.
הצבעים לא נבדלים רק במראה הויזואלי שלהם, לכל קוביית צבע יש תחושה שונה לחלוטין על גבי הדף. לכל צבע יש טקסטורה משלו וחוקי התגבשות שונים, יש בהן עומק ורכות משתנים, כל אלה הם סיפור.
שלושת הצבעים האלה הם האהובים עליי מכל הצבעים היפים שקיימים בפלטה שלי. אם תשאלו אותי למה בעצם? התשובה תהיה ממש פשוטה - כי הייתי שותפה מלאה להיווצרות שלהם ואני שותפה לסיפור שלהם במלואו.
זאת המתנה הגדולה ביותר שצבע טבעי מעניק למי שיוצר אותו, תחושת שותפות ואהבה עמוקה לאדמה שממנה הצבעים נוצרים.
מעבר לכך אני מוצאת שקט אדיר בתוך צבעים ניטרליים ושקטים, הנפש הסוערת שלי נרגעת מולם ומתרחבת.
יפות ככל שיהיו שלוש הקוביות האלה בפני עצמן, הן יפות אפילו יותר כשהן מתחברות אל המכלול שאליו הן שייכות, פלטת פריחת האביב.
כשאני יוצרת פלטות, אני חושבת עליהן במונחים של תווך רגשי, ולא רק של תווך צבעוני.
צבעי המדבר מביאים איתם שקט,
אבל תמיד חשוב לי שגם תחושות של התרגשות, עומק ורוחב יהיו נוכחות דרך הצבע.
החשיבה הזו בנויה על גוונים, אך גם על היכרות עמוקה עם הטקסטורה הייחודית של כל צבע ועם החיות הטמונה בכל קובייה,חיות שאני מכירה מקרוב מאוד.
אחד המשפטים היותר מספקים שאני שומעת מאנשים שמציירים עם צבעי המים שלי הוא:
“הפסקתי כמעט לחלוטין לצייר עם צבעי מים אחרים, ואני משתמשת רק בפלטה שלך.”
הסיפוק העמוק כאן לא מגיע מהעדפה של שלי על פני אחר, אלא מההבנה שהחיות שיש בצבעים חלחלה מספיק עמוק. שכאשר אדם ניגש לצייר, הוא לא משתמש בהם רק כאובייקט אלא מבקש לפגוש חיים, בדיוק כמו החיים שאני פגשתי במדבר.
עצם הידיעה שהצבעים שלי הם חלק מרגעים אינטימיים שכאלה, היא הסיבה שבגללה אני ממשיכה ליצור אותם בקשב מלא, באחריות גדולה, ובאהבה עמוקה לחומר ולדרך.
אם תרצו להכיר את צבעי המים שלי יותר לעומק אפשר לעשות את זה כאן
הבלוג הספציפי הזה הוא פרק שלישי בסידרה, אם תרצו לקרוא את הפרקים הקודמים כדי לבהין את ההקשר : פרק 1 - פרק 2
